האוכל באיטליה הוא חלק מהתרבות, מההוויה, מהחיים עצמם. אין מפגש משפחתי איטלקי שלא כלול בו אוכל, ולא מדובר פה על פיצוחים או פירות העונה, אלא ארוחה של ממש.
נתחיל באילו שעות (בדיוק) אוכלים באיטליה?
אם השאלה הזו נראית לכם טיפשית, כנראה שמעולם לא נכנסתם למסעדה באיטליה, בשיא הטבעיות, בשעה שתיים וחצי בצהריים, והבנתם שנותר רק נקניק קר וכמה פרוסות מֶלון לארוחת צהריים (אם בכלל היו מוכנים להכניס אתכם למסעדה...).
בוקר: את היום פותחים האיטלקים בארוחת בוקר, רק שעבור האיטלקים לפחות, לא ממש אוכלים ארוחת בוקר. בבוקר שותים קפוצ'ינו או מאקיאטו, בליווי כריך משולש (באיטלקית: טרמצינו Tramezzino) או קרואסון (באיטלקית: קורנטו Cornetto). זה לא אומר שזה אינו יכול להיות ממלא וטעים, זה רק יותר ענייני. (כמובן שיהיו מלונות שיעניקו ארוחות בוקר עשירות, אבל זהו היוצא מן הכלל, לא הכלל).
צהריים: זה לא כל כך נעים למצוא מסעדה סגורה
את ארוחת צהריים אוכלים האיטלקים החל מהשעה 12:30 ועד 14:00. לא לפני ולא אחרי. המסעדות באיטליה אינן פתוחות ברציפות במשך כל היום. אם תגיעו למסעדה אחרי השעה 14:30 יש סיכוי רב שלא יישאר דבר.
ארוחת הערב כבילוי
ארוחת הערב, לעומת זאת, מתחילה לקראת שמונה בערב ונמשכת מספר שעות. האיטלקים אינם ממהרים לשום מקום, המסעדה הינה הבילוי המרכזי ואינה ארוחה "על הדרך" להצגה או סרט, כנהוג במקומותינו.
אם יש לכם אפשרות וקיבלתם המלצה למסעדה מסוימת, הזמינו מקום מראש (אפשרי לבקש מפקידי הקבלה בבית המלון להתקשר ולהזמין עבורכם- רצוי להזמין מראש במיוחד בסוף השבוע בערים הגדולות).
ארוחה איטלקית טיפוסית
נתחיל בשתייה, אבל קודם כל, מה לא שותים? המשקאות התוססים/ממותקים למיניהם פחות מקובלים.
מה כן שותים? ראשון לכל הוא תמיד היין. לארוחת צהריים נהוג להזמין את יין הבית - Vino di Tavola או Vino della Casa. לכל מסעדה יין הבית שלה, שתמיד יהיה יין לא יקר. לארוחת ערב תוכלו להשקיע ביין איכותי יותר.
ניתן לבקש מים מינרליים מוגזים (Acqua Gazzata) או מוגזים קלות (Acqua Frizzante) או מים ללא גז. את האחרון תמצאו בשלושה שמות שונים: Acqua Naturale או Acqua Lisce או Acqua senza gaz.
אחרי ששתינו לרווויה נקבל בדרך כלל אנטי פסטי. כאן המקום להבהיר - אנטי פסטי אינו "אנטי" אף אחד... אלו הן מנות חביבות, וזהו שמן משום שהן מוגשות לפני (אנטה) האוכל (פסטו), וברבים - אנטי פסטי. לרוב האנטי פסטי הוא מזנון של ירקות אפויים או מטוגנים, גבינות ונקניקים המוגשים בטמפרטורת החדר (לא לבקש לחמם). אולם יש גם מנות פתיחה מומלצות אחרות, כגון, נקניק פרושוטו, המוגש בליווי מלון או תאנה, סלט פירות ים קר, סלט קפרזה (מוצרלה ועגבניות) ועוד.
נמשיך למנה הראשונה - Primo Piatto
תהיה זו מנת פסטה או מנת ריזוטו, ולעיתים גם מרק, כאשר בתפריט תמצאו מספר צורות של פסטה ומספר רטבים אותם אפשר לשלב עם הפסטה. אפשר לסיים כאן במידה והמנה השביעה אתכם ואפשר...
להמשיך למנה העיקרית, מנה שנייה - Secondo Piatto
זו מנה בשרית, דג או פירות ים. המנות הללו "יודעות" שאכלת פסטה לפני כן, אז הן לא מפוצצות, אלא בפורפורציה הגיונית.
מומלץ להזמין מנה או שתיים של תוספות contorni, למשל של עלים מאודים למינהם, תפוחי אדמה, פולנטה וכו'
לצד המנה העיקרית או כמעט לסיום ניתן להתרענן עם סלט - Insalata.
הסלט הוא קטן ומורכב בעיקר מעלים ירוקים. מטרתו אינה להיות עיקר הארוחה אלא לרענן קצת את הפה, לאחר המאכלים הכבדים אותם אכלנו בארוחה.
סוף סוף, מגיעים לקינוח – Dolce.
הקינוחים האיטלקיים הקלאסיים הם, כמובן, פנה-קוטה וטירמיסו, אולם יש עוד רבים אחרים. כאן שווה להקשיב למלצרים (כמו תמיד) ולברר בעדינות וחיוך האם הקינוח נעשה במסעדה (אם זה לא ברור שכן).
רגע, עדיין לא סיימנו. האיטלקים תמיד יסיימו עם קפה. לא קפוצ'ינו, רק קפה אספרסו בלי חלב.
המהדרין נוהגים ללגום כוסית ליקר לאחר הקפה. באיזור חופי מפרץ אמלפי, לדוגמא, הליקר האופייני לאיזור הוא הלימונצ'לו, ואותו כדאי להזמין בסוף הארוחה.
ומה לגבי הפיצה האיטלקית?
ואיך אפשר באיטליה בלי פיצה? הפיצה האיטלקית הנודעת עשויה מבצק דק, והיא מוגשת עם מגוון תוספות המונחות עליו (לא, לא אננס..). לפעמים תהיה בלי רוטב עגבניות או בלי גבינה.
לא להיבהל, זה מאד מקובל באיטליה, בניגוד לכמויות הגבינה העצומות שתמצאו על הפיצות בישראל.
המגוון גדול, בואו עם ראש פתוח. ארטישוק, רוקט, ארבע גבינות, וכו'...לא חסרות אופציות.
כל אזור והאוכל האופייני לו
לכל אזור באיטליה האוכל האופייני לו והוא זה שיוגש במרכז התפריט במסעדות באותו אזור. העיקרון הוא כזה: באזורים שהם ליד ים או אגם - נהוג לאכול דגים ופירות ים, באזורים הררים ומיוערים- שם אוכלים בשר ציד של האזור, וכן הלאה.
הנה מספר דוגמאות:
1. באזור הכפרים של צ'ינקווה טרה (Cinque Terre), כדאי שתזמינו מאפה בשם פארינטה (Farinata), העשוי בצק מגרגרי חומוס וקמח, ומוגש עם גבינת גורגונזולה ורוטב פסטו. רוטב פסטו הוא רוטב האופייני לאיזור זה, מכיוון שמקורו הוא בג'נובה- העיר הקרובה.
2. בפירנצה השוכנות בינות לגבעות טוסקנה, תזמינו סטייק פיורנטיני (Bistecca alla Fiorentina). זהו נתח במשקל של 1 ק"ג, המוגש כמעט נא, ואתגר לא קטן לסיים אותו, אבל שווה את המאמץ - לאוהבי הבשר.
3. במחוז אומבריה שבמרכז איטליה, בין רומא לטוסקנה, תרשו לעצמכם להתפנק עם מנת פסטה עם רוטב פטריית כמהין.
באיטלקית קוראים לפטרייה זו טרטופו (Tartufo), כאשר יש פטריות כמהין לבנות (Tartufo Bianco) ויש כמהין שחורות (Tartufo Nero). שתיהן בעלות טעם עז ומיוחד ומעשירות את רוטב הפסטה בצורה שלא תיאמן.
4. אם הדרמתם עד סיציליה, לא תוכלו שלא לקנות, בדוכני הרחוב או בתור קינוח במסעדה, את הקנולי (Cannoli) - גליל בצק אפוי, הממולא בגבינת ריקוטה מתוקה וצימוקים.
!Buon appetito
כל ארוחה באיטליה היא חגיגה, לכן אל תבזבזו רעב על מסעדות תיירותיות או סתמיות.
דברו איתי ואשלח אתכן למסעדות הכי טעימות, ואפילו אמליץ על מנות.
ליצירת קשר ולהזמנת השירות, היכנסו לכאן
כתבה זו פורסמה גם באתר GO TRAVEL ונערכה ע"י כרמית וייס
